מה הבדל בין פדיקור פודולוגי ופדיקור אסתטי ?
ההבדל המהותי בין פדיקור אסטתי ופדיקור פודולוגי (רפואי) טמון במטרת העבודה.
מטרת פדיקור אסתטי היא לקשט את כף הרגל וציפורניים. כאן, קודם כל, חשוב מהמה שנראה לעין ולא מדובר על שיפור או תיקון. להסתיר פגם שייך גם לקטגוריה זו (למשל הרחבה של ציפורן מלאכותית על פני פטרת ציפורניים, דבר שכיח למדי בפדיקור אסתטי).
מטרת פדיקור פודולוגי (רפואי) היא לזהות בעיות בכף הרגל, להעלים את הסימפטומים שלהן ובמידת האפשר את הגורמים להן. לפעמים באמצע העבודה זה יכול להשפיע באופן זמני על מראה כף הרגל וציפורניים לא אסטתי (לדוגמה, חבישת סד, ניקוי ציפורן פטרייתית, חבישת אורתוזיס, חבישה סגורה וכו’).
חיסול הבעיות במסגרת פדיקור פודולוגי (רפואי) מביא פעמים רבות לשיפור חזותי במראה כף הרגל, אפשר לומר, ליופי שלה. אבל בפודולוגיה זו לא המשימה העיקרית, אלא תופעת לוואי נעימה. טיפול פודולוגי מכוון לשיקום תפקוד ובריאות כף הרגל, מה שמביא למראה טוב יותר. באופן אידיאלי, התוצאה של טיפול פודולוגי החזרת כף הרגל למצבה הטבעי.
פדיקור אסתטי, ככלל, מנסה לא לשחזר את הטבע, אלא לחדד, לקשת אותו. לק או לק ג’ל, מדבקות ועוד זה לא משהו טבעי. הטבע מעולם לא יצר ציפורניים מעוצבות, לרגל הצעירה והבריאה ביותר אין ציפורניים צבעוניות.
לפי כך, הפודולוג מכיר בעליונות הטבע ופועל להחזיר לפחות חלקית את מה שבנה הטבע למצבו המקורי.
מאסטר הפדיקור האסתטי פועל מתוך הנחה שהטבע אינו מספיק טוב ו”משפר” אותו לפי שיקול דעתו.
ההבדל בין ידע פודולוגי לידע בתכום פדיקור אסתטי טמון בעיקר במטרות ובתחומים של כל אחד מהם:
*פודולוגיה*:
– *הגדרה*: פודולוגיה היא תחום שמתמקד בטיפול במחלות ובעיות הקשורות לכפות הרגליים ולציפורניים.
– *מטרות*: המטרה היא לשפר את הבריאות הכללית של כפות הרגליים, לטפל בבעיות רפואיות כמו יבלות, ציפורניים חודרניות, פטריות, בעיות עור, וכדומה.
– *הכשרה*: פודולוגים הם אנשי מקצוע בעלי הכשרה רפואית ספציפית ומעמיקה בתחום הפודולוגיה. פודולוג כל זמן עובר השתלמויות על טכנולוגיות ושיטות טיפול. פודולוג יש לו ידע לא רק על כף הרגל וגם ידע בדרמותולוגיה, אורתופדיה ,כירורגיה ועוד
– *כלים ושיטות*: השיטות והכלים כוללים שימוש בציוד רפואי מתקדם וטכניקות רפואיות.
*פדיקור אסתטי*:
– *הגדרה*: פדיקור אסתטי הוא טיפול קוסמטי שמטרתו לשפר את מראה כפות הרגליים והציפורניים.
– *מטרות*: המטרה היא להעניק לכפות הרגליים מראה אסתטי ונקי, כולל עיצוב ציפורניים, הסרת עור מת, ושימוש בלכות וצבעים.
– *הכשרה*: הפדיקוריסטיות עוברות הכשרה בתחום הקוסמטיקה והטיפוח, אך לא בתחום הרפואי.
– *כלים ושיטות*: השיטות כוללות שימוש בכלים קוסמטיים וטכניקות לשיפור המראה והטיפוח האסתטי של כפות הרגליים.
לסיכום, פודולוגיה מתמקדת בבריאות ובטיפול רפואי בכפות הרגליים, בעוד פדיקור אסתטי מתמקד בטיפוח ושיפור המראה האסתטי שלהן.
מערכת יחסים עם רפואה
למומחים של פדיקור פודולוגי ואסתטי יש יחסים שונים לחלוטין עם רופאים.
רופאים ופודולוגים – חברים באותו צוות. יש להם מטרה משותפת, אבל הזדמנויות ופתרונות שונים. לכן, הפודולוגיה מקדמת שיתוף פעולה בין-תחומי – עבודה משותפת של רופאים ופודולוגים, בה כל אחד מבצע בצורה מיטבית את חלקו בעבודה, משלים את השני.
רופאים ומאסטרים של פדיקור אסתטי הם אנטגוניסטים. במקרה הטוב, פשוט אין להם שום דבר במשותף. ובמקרה הגרוע, הרופאים, במקרים מסוימים, ממליצים בחום לחולים להימנע מפדיקור. תעשיית הפדיקור נותנת לכך אלפי סיבות: לעתים קרובות היא מתעלמת מגבולות כשירותה, מטפלת בבעיות מסוכנות ללא ידע מתאים, וגם אינה מקפידה על היגיינה.
“הפנים” של המקצוע שונים
ישנם הרבה סימנים חיצוניים שבאמצעותם ניתן להבחין בפדיקור קוסמטי ופודולוגי ואשר נראים במבט ראשון.
חדר פדיקור אסתטי, כמו כל הסלון, מעוצב. זה צריך לייצר רושם של שפע, עושר ויוקרה, לשם כך משתמשים בכל מיני קישוטים.
חדר פודולוגיה חסר תפאורה, שעליה יכול להצטבר אבק והרושם החשוב ביותר שהוא משאיר הוא תחושת הטוהר. במילה אחת, המינימליזם שולט כאן.
בפדיקור אסתטי, המאסטר עצמו מסמל את העבודה המוצלחת של סלון היופי: אחיד נשי אלגנטי (אם המאסטר הוא אישה), איפור צעקני, תסרוקת מרהיבה, תכשיטים, כולל על הידיים. ציפורניים ארוכות מוגבהות משמשות גם ככלי מכירה – זו דוגמה טובה לעבודתו של המאסטר. מומחה כזה, כמובן, עושה גם מניקור וגם פדיקור, שכן באסתטיקה דיסציפלינות אלו דומות.
הפודולוג בהופעתו מקפיד על אתיקה רפואית: בעבודה זה לא משנה גיל, מין, אופי, מעמד חברתי. הפודולוגיה היא ניטרלית מכל הבחינות, היא פועלת באופן שווה עם כולם, ללא קשר למעמד: עם צעירים ומבוגרים, נשים וגברים, עשירים ועניים, משפיעים וחסרי הגנה.
פודולוג אלגנטי מאוד, במראה עשיר, צעקני, לא נותן ערך מוסף לקליניקה. להיפך, הוא מכפיש את הקבינט שלו, עושה מבטאים כוזבים ושולח אותות מיותרים. הרי החולה חייב לסמוך על חולה הרגל, שהוא נבוך.
הפודולוג לא עושה מניקור, למרות שהוא כנראה יכול. הוא חייב לדעת ולהיות בעל כל כך הרבה מיומנות ששימוש מזמנו, הידע, הציוד וההזדמנויות שלו למניקור אינו יעיל במיוחד.
מערכת היחסים עם הלקוח
באסתטיקה אנו משרתים לקוחות, וקליניקות פודולוגי אנו משרתים מטופלים.
בואו נשווה את נפח ואיכות השוק לשני סוגי פדיקור.
לקוחות פוטנציאליים של פדיקור אסתטי הם חלק קטן יחסית מהחברה. אלו נשים (כבר מינוס חצי מהאוכלוסייה), לא ילדים (עדיין לא צריכים ש’פדיקור), לא פנסיונרים (כבר לא צריכים את זה), אנשים עם מספיק הכנסה כדי להרשות לעצמם עודפים (ליטוש על הרגליים זה לא הכרחי), אנשים שיש להם זמן נוסף (לאם צעירה או לאישה מנהיגה אין זמן לקשט את רגליה). קל לחשב שנותר חלק די צר בחברה, שעליו נלחמים כל משרדי הפדיקור האסתטי.
מטופלים פוטנציאליים של פודולוג הם כולם אנשים ללא יוצא מן הכלל. ילדים (ציפורניים חודרניות), גברים ונשים, ספורטאים, בלרינות, אנשי עסקים ופוליטיקאים. ללא קשר למקצוע ולמעמד חברתי, אנשים הסובלים מסוכרת, משקל עודף ופשוט אזרחים מבוגרים זקוקים למומחה פודולוגי.
הלקוח מגיע לפדיקור אסתטי מתי שהוא רוצה. בסלון היופי כולם מנסים לשרת אותו, לשמור עליו, כי הוא אדון המצב. הוא מרשה לעצמו להכתיב כיצד ובמה יש להשתמש כדי לעבוד על כף הרגל שלו, וכמה זמן זה אמור לקחת. הוא לא הולך להיות אחראי למצב הרגליים שלו, הוא משלם לך כדי שתהיה אחראי לזה.
המטופל של פודולוג אינו עדיף על המאסטר. וככלל, זה הופך אוטומטית קבוע. פודולוג קובע באיזו תדירות המטופל צריך להגיע. המטופל מתקבל בנימוס ובמקצועיות, אך איש אינו מתעלף בו. הרי הוא בא עם כאבים וביקש עזרה, והנה מומחים שיכולים לעזור. רק מומחה יחליט איך, עם אילו כלים וכמה אתה צריך לעבוד. פודולוג נותן למטופל “שיעורי בית” (טיפול מיוחד, נעליים, התעמלות, חבישות וכו’), מכיוון שהוא עובד עם כף הרגל כמה שעות בחודש, ורק המטופל עצמו אחראי לבריאותו.
בסמינרים, פדיקוריסטים מתנגדים לעתים קרובות: “הלקוחות שלי לא אוהבים את זה ככה” או “הם לא יאפשרו לעשות את זה ככה”. הערות אלו משקפות צורת חשיבה “אסתטית”, הבנה מעוותת של מי בא למי לעזרה ובכך מי אחראי במצב זה.
שעות עבודה
מטופל הפודולוג, כמו מטופל רופא השיניים. השיקולים זהים: המטופל משלם לא על התהליך, אלא על התוצאה. לדוגמה, משהו היה לוחץ או כאב, אבל אחרי הביקור זה לא כואב. הפודולוג עובד במהירות, מבלי לבזבז דקה אחת.
פדיקור סטנדרטי (בפודולוגיה זה נקרא “טיפול גיגייני בכף הרגל”) נמשך לא יותר מ-30 דקות. התור הינו אינדיבידואלי, מאחר והמטופלים מגיעים לעבודות מסוגים שונים: טיפול תחזוקה בכף הרגל, ביקורות אחרי טיפול, התאמה והתקנה מערכות שיקום תותבות, חבישה, אורטוזה וכו’. אחד ייקח 5 דקות, והשני 3 שעות.
בפדיקור אסתטי הלקוח דורש תשומת לב. הוא משלם על זה. אם העבודה תסתיים תוך 20 דקות, תהיה לו תמיהה לגיטימית: “למה כל כך מהר ועל מה שילמתי?” לכן, פדיקור נמשך לפחות שעה, ולרבים, 1.5 – 2 או אפילו 3 שעות. לעתים קרובות, משך הפדיקור מוצג כסימן לאיכות ולאליטיזם.
בדרך כלל, יום העבודה של פודולוג מתחיל מוקדם. המטופלים שלהם הם אנשים פעילים ועסוקים, אז הם מוכנים להגיע לפגישה בשעות בבוקר. לפני העבודה, הפודולוג מכין את משרדו, הכלים ומכין את עצמו נפשית, ולכן הוא מגיע לעיתים מוקדם.
תור לפדיקור אסתטי נעשה בעיקר בזמן נוח, המאפשר ללקוח לישון קצת ולא למהר. רוב העבודה נעשית במהלך היום והערב. בפדיקור אסתטי, מאסטרים מכינים חדר רק לעתים רחוקות; בדרך כלל עבודתה של עובדת ניקיון מספיקה.
צִיוּד
יש הבדל בולט בציוד של חדרים באסתטיקה ופודולוגיה.
למרות שהכיסא של הפודולוג נוח למטופל, הוא משרת, קודם כל, את המאסטר: כך שהוא יכול לעבוד במהירות, בנוחות, ללא הסחות דעת.
הכיסא של הפדיקוריסט האסתטי נותן את מלוא תשומת הלב ללקוח: העיקר שיהיה לו נוח, והמאסטר יסתגל.
כורסאות מסיביות עם אמבטיה מובנית והידרומסאז’ פופולריות מאוד באסתטיקה; זה סימן ל”יוקרה”. אבל הם כמעט לא ישימים בפודולוגיה
: נוח לשבת בהם, אבל זה בלתי אפשרי לחלוטין לעבוד.
כיסאות פשוטים ללא התאמות חשמליות נפוצים בשוק בגלל העלות הנמוכה שלהם ניתן לבצע עליהם ללא אובדן איכות. אבל מומחה מוסמך שמחשיב את עצמו פודולוג לא יעבוד כך באף פינה, אפילו הנחשלת ביותר מבחינה כלכלית, בארץ.
גם המכשירים בשני הענפים שונים.
פודולוג עובד עם כפות רגליים בעייתיות, שבהן מניפולציות רבות עשויות להיות קשורות לכאב. זה חייב לעבוד מהר. מסיבות אלו, הם עובדים לרוב באמצעות מכונות עם שואב אבק וספריי.
לאסתטיקאים מאסטר יש סדרי עדיפויות משלהם. הם נמנעים מאזורים רגישים בכף הרגל, ולכן הם קונים, במקרה הטוב, מכשיר ללא שאב אבק.
הכלים והחומרים
של פודולוג ופדיקוריסטית אסתטית שונים.
באסתטיקה, במקרה הטוב, ניתן למצוא קמות קטנה סטים. רוב המאסטרים באסתטיקה אינם בונים מכשירים לתוך סטים, אלא פשוט מחזיקים ב”מגוון אינסטרומנטלי” מסוים. חומרי העבודה עבורם הם, קודם כל, לק וחומרי לבניית ציפורניים . באסתטיקה נעשה שימוש פעיל במכשירים לשימוש חוזר שאינם כפופים לסטריליזציה
.
בפודולוגיה, מאסטר חושב לעתים קרובות במונחים של סטים סטנדרטיים. שלושת הקבוצות אינן מספקות לחלוטין. בהתאם לצפיפות פציינטים , הוא צריך 10-20 סטים מינימום. אפשר לנהל קמות כלים כזה רק עם מבנה וסדר ברורים, שבהם סט התקן עצמו קטן.
כל מכשירי הפודולוג הם חד פעמיים או עשויים מחומרים עמידים בחום. בנוסף לסטים הסטנדרטיים,
פודולוגי עובד עם כלים לטיפולים מיוחדים וכלים לאורתוניקסיה. לרשות הפודולוג צריכים להיות חומרים נוספים שאינם בנמצא בחדר האסתטיקה, חומרים ל: תותבות, הכנת אורתוזים, הדבקה, טיפול בפצעים, פריקת כף הרגל וכו’.
מכירות
אסתטיקה ופודולוגיה שונות מהותית בגישתן למכירות מוצרים במשרד.
עבור פדיקור אסתטי, זהו מקור הכנסה משמעותי. בעלי עסקים עושים כל מאמץ לשפר אותם. יועצים עסקיים טוענים שההכנסה המכירה צריכה להוות 40% מהכנסות . פנים המשרד והסלון כולו כפוף לאינטרסים של מכירות . את פני המבקר מקבלים פוסטרים של סימנים מסחריים, אריזות יפהפיות, תגי מחיר ותזכורות המביטות בו ממספר רב של מדפים ווויטרינות. פדיקוריסטים ואפילו מנהלים עוברים סמינרי והדרכות מכירות. וכל זה על מנת להשיג את ה-40% הנכספים.
פודולוגיה עוקבת אחר אתיקה רפואית. פרסום פולשני אינו מקובל. לרופא אין זכות מוסרית לכפות את שירותיו על מטופל למען הגדלת המכירות. ישנן מכירות ברפואת פודיאטריה, והן יכולות להוות חלק ניכר מההכנסות, אבל הן לא מודגשות. פודולוג אינו עובר הכשרה ואינו משתמש בטכניקות מכירה מיוחדות. הטכניקה העיקרית והיחידה שלו היא לרכוש את אמון המטופל באמצעות עבודה מקצועית ונכונה. ואז השתמשו באמון הזה כדי להניע את המטופל להשתמש בקרם (או במוצר אחר) שהוא צריך. כאשר מתכננים הכנסה, פודולוג מסתמך רק על עבודתו. והרווח מקמעונאות הוא רק תוספת נעימה ולצורך טיפול..
הבדלים בהיגיינה ראויים לדיון נפרד.
פדיקור קוסמטי ופודולוגיה פועלים באותו תחום משפטי. הבדלי ההיגיינה בינינו נקבעים על פי חוק, אובל יש אבדל .
למקום פדיקור אסתטי חשובה ההיגיינה,סטנדרת ביוטי אך היא עומדת בין שאר הערכים, כגון: פנים עשיר, מיקום יוקרתי, שירות פרימיום.
עבור טיפול פודולוגי, היגיינה היא בראש סדר העדיפויות לפי סטנדקת רופואי . לא הפנים, לא רהיטי הפרימיום, לא קפה אקסקלוסיבי, ואפילו לא ציוד וכלי הפדיקור היקרים ביותר יכולים לעלות על חשיבות ההיגיינה. בפודולוגיה זה דורש יותר השקעה משמעותית ועולה יותר זמן עבודה.
עלויות כספיות עבור היגיינה הן:
– ציוד לעיבוד מכשירים (אוטוקלאב במקום תרמו-סטריליזטור, ולא סתם, אבל סוג לא נמוך מ-B, אמבטיות קוליות או מכונת כביסה, אורז מכשירים)
– פתרונות שנבחרו במיוחד (לעור, לפצעים, למשטחים, למכשירים חלקים, לחותכים, לניקוי החדר)
– חומרים חד פעמיים (כפפות, מסכות, מגבות וכו’)
זמן העבודה המושקע בהיגיינה הוא:
– ניקיון מלא של מקום העבודה לאחר כל מטופל
– ניקיון מלא של המשרד בתום יום העבודה
– מחזור מלא וסטנדרטי של טיפול טרום עיקור ועיקור מכשירים.
בניגוד לאסתטיקה, עבודתו של פודולוג דורשת תיעוד. למרות שפודולוג אינו מספק טיפול, פעולתו (או חוסר המעש) שלו יכולה להשפיע על בריאותו של המטופל ולגרום לו נזק.
יש צורך בתיעוד לא רק לצורך נוחות העבודה (שמירת נתונים אישיים, היסטוריית ביקורים קודמים וכו’). זה משקף עמידה בכל הכללים והנהלים ומכוון להגנה המשפטית של המאסטר במקרה שלמטופל יש ספקות לגבי נכונות עבודתו.
בפדיקור אסתטי, גם שמירה על תיעוד לא תזיק, אבל רוב הסלונים והמאסטרים לא רואים בזה את הטעם ולא יודעים איך לשמור עליו, כך שזה כמעט לא נפוץ
טיפול פדיקור פודולוגי (רפואי) נוטה להיות יקר יותר מפדיקור אסתטי מכמה סיבות עיקריות:
. *הכשרה והשכלה*:
– *פדיקוריסטים פודולוגיים* עוברים הכשרה רפואית מקיפה הכוללת הבנה מעמיקה של האנטומיה והפיזיולוגיה של כף הרגל, כמו גם הכשרה בנוגע לטיפול במצבים רפואיים שונים. הכשרה זו כוללת שנים של לימודים והכשרות מעשיות, והיא הרבה יותר מקיפה מההכשרה הנדרשת לפדיקוריסטים אסתטיים.
– *פדיקוריסטים אסתטיים* מקבלים הכשרה קצרה יותר המתמקדת בטיפולים אסתטיים ושיפור המראה של כפות הרגליים והציפורניים.
. *אבחון וטיפול רפואי*:
– *פדיקור פודולוגי* כולל אבחון בעיות רפואיות כמו פטרת ציפורניים, יבלות, ציפורניים חודרניות, בעיות בעור וכדומה. הטיפול בבעיות אלו דורש ידע רפואי וכלים מיוחדים. לעיתים הטיפול כולל התערבויות כירורגיות קטנות.
– *פדיקור אסתטי* מתמקד בעיקר בשיפור המראה של הציפורניים והעור, כולל ניקוי, שיוף, והסרת עור מת. אין התמקדות בטיפול בבעיות רפואיות.
*שימוש בציוד רפואי*:
– *טיפולים פודולוגיים* דורשים שימוש בציוד רפואי מתקדם כמו מכשירי לייזר לטיפול בפטרת ציפורניים, מכשירים להסרת יבלות, וכלים כירורגיים קטנים. ציוד זה יקר ודורש תחזוקה שוטפת.
– *טיפולים אסתטיים* משתמשים בכלים פשוטים יותר כמו פצירות, קוצצים, ומכשירים לניקוי ושיוף העור.
. *זמן ומאמץ*:
– *פדיקור פודולוגי* יכול לקחת יותר זמן מאחר והוא כולל אבחון מעמיק וטיפול בבעיות מורכבות. לעיתים יש צורך במספר פגישות לצורך טיפול מלא.
– *פדיקור אסתטי* הוא לרוב תהליך מהיר יותר המתמקד בטיפולים שטחיים יותר.
*מעקב וטיפול מתמשך*:
– *טיפולים פודולוגיים* דורשים לעיתים קרובות מעקב אחר מצב המטופל וטיפולים חוזרים, במיוחד במקרים של מצבים כרוניים או חזרתם כמו פטרת ציפורניים.
– *טיפולים אסתטיים* בדרך כלל אינם דורשים מעקב מתמשך או טיפולים חוזרים, אלא אם כן המטופל מעוניין בכך מבחינה אסתטית.
